החלטה בתיק ת"א 1713-08

מהו הפורום הנאות לבירור תביעת הנזיקין שהוגשה נגד המבקשות, שאלה שעלתה לנוכח בקשת המבקשות לסלק את התביעה בטענה שבית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתובענה.

העובדות וטענות הצדדים

1.         ביום 30.6.08 הגישו התובעים (המשיבים 1- 3) תביעת פצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לטענתם לתובע 1 (להלן- התובע) במהלך חופשה במלון Coralia Club Milta (הנתבע 2) בבודרום שתורכיה (להלן - המלון).

2.         בהתאם לכתב התביעה התארח התובע, קטין יליד 25.5.96, בן 5 בעת הרלבנטית לאירוע (10.7.01), במלון הנתבעת 2 ובמהלך אחת מהפעילויות במועדון הילדים של המלון "...נורה לכיוון התובע חץ ברזל על ידי ילדה ששיחקה חץ וקשת. החץ חדר והשתפד לעינו הימנית של התובע 1 וגרם לו לנזקי גוף" (סעיף 8 לתובענה) (להלן - התאונה).

התובעים הגישו את התביעה נגד חברתAccor  (הנתבעת 1) היא הרשת המפעילה בתי מלון ברחבי העולם ובכלל זה את המלון בו אירעה התאונה; נגד המלון (הנתבע 2); נגד סוכנות הנסיעות T.A.T (הנתבעת 3) ששיווקה את חבילת הנופש שהתאימו לילדים במלון הנתבע 2, (להלן - סוכנות הנסיעות) ונגד חברת הביטוח הכשרת הישוב (הנתבעת 4) שביטחה את סוכנות הנסיעות בפוליסת אחריות צד ג' (להלן - חברת הביטוח).

3.         המבקשות, סוכנות הנסיעות וחברת הביטוח עתרו למחוק את התביעה בטענה של "פורום לא נאות". לטענת המבקשות הפורום לדיון בתובענה הוא הפורום הזר, קרי, בית המשפט המוסמך בתורכיה ולא בית המשפט בישראל וזאת לפי מבחן "מירב הזיקות" "הנוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר" (סעיף 9 לבקשה). את בקשתן תמכו המבקשות בטענה כי עילת התביעה מבוססת על מעשה או מחדל שנעשו בתורכיה, כי אירוע התאונה התרחש בתורכיה וכי תורכיה היא "מקום מושבם של העדים ומיקום הראיות" (סעיף 12 לבקשה) וכי שיקולי נוחות "אפשרות גישה של הצדדים למקור הראיות, איתור עדים, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט בישראל, ההוצאות הכרוכות בהבאת העדים ... והקושי לאכוף את פסק הדין.." מביאים למסקנה כי הפורום הנאות אינו בית המשפט בישראל; עוד טענו כי הדין התורכי הוא הדין החל על אירוע התאונה, משהתרחש על טריטוריה תורכית.

4.         המשיבים התנגדו לבקשה.

לטענתם, בחירת הפורום הנאות לדון בתביעה מחייבת בדיקת שלושה מבחנים מצטברים, כי הפורום המשפטי הוא בעל "מירב הזיקות" הנוגע לסכסוך; הציפיות הסבירות של הצדדים בדבר מקום ההתדיינות ושיקולים ציבוריים, ולשיטת המשיבים התמלאו כל שלושת התנאים לבחירת בית המשפט הישראלי כפורום נאות לדיון בתביעה.

לטענת המשיבים, אין די בעובדה כי התאונה ארעה בתורכיה כדי לקבוע שהפורום הנאות לדון בתובענה הוא בית המשפט בתורכיה. לטענתם, המשיבה 4 היא רשת בתי מלון אירופאית שמרכז עסקיה ב צרפת; מקום מושבן של המבקשות ושל התובעים ב ישראל; הטיפולים הרפואיים שנאלץ התובע לקבל בגלל התאונה בוצעו ב ישראל כך גם כל הראיות בסוגיית הנזק הן ב ישראל, מקום מגורי הקטין.

גם באשר לשאלת האחריות, להבדיל מסוגית הנזק שהיא בבירור כולה בישראל, טענו המשיבים, כי טענת המבקשות שהעדים והראיות מצויים כולם בתורכיה לא נתמכה בתשתית ראייתית כנדרש, לא נזכרו שמות העדים למשל, ואין הכרח להגיע למסקנה כי מקום המושב של העדים הפוטנציאליים הוא דווקא בתורכיה בודאי לא כשמדובר במלון המופעל על ידי רשת המפעילה מלונות ברחבי העולם ואליו באים תיירים ממדינות רבות לרבות מישראל וכי הנופשון נרכש בישראל עבור קבוצת תיירים שאכלסה את המלון.

המשיבים אף סבורים כי אין לקבל את טענת המבקשות שלצדדים היתה ציפייה לברר את הסכסוך בתורכיה, וכי טענה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה הרלוונטית בכלל ועם זו האחרונה שניתנה למשל ברע"א 2737/08 ארבל נ. TUI AG [29.1.09] שהרי מדובר ב"בית המלון ורשת המלונות Accor הינם גופי תיירות בעלי זיקה בינלאומית, המציעים חבילות נופש לתיירים מרחבי העולם. ברי כי במסגרת עסקיהן, מצפות המשיבות 4 ו-5 כי יש ויתבעו ברחבי העולם על ידי מי מאורחי המלון..." (סעיף 15 לתגובה).

עוד טענו המשיבים כי יש לדחות את טענת המבקשות שהדין התורכי חל במקרה זה שכן טענה זו נטענה באופן סתמי בלי לבססה.

דיון ומסקנותי

5.         בהתאם לדוקטרינת 'פורום לא נאות' (Forum Non Conveniens) "...לבית משפט בישראל המוסמך לדון בתובענה נתון שיקול דעת שלא להיזקק לתובענה אם קיים פורום זר אחר שהוא בגדר "פורום טבעי" בו ראוי לברר אותה, ושיקולי יעילות ונוחות דיונית מצדיקים שלא לקיים את הדיון בישראל" (רע"א 11019/08 הרשות הפלשתינאית נ. אזוז [16.4.09]); לבית המשפט בישראל מסורה הסמכות למחוק תובענה שהוגשה אליו אם שוכנע כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית משפט זר אחר [ע"א 300/84 אבועטיה נ. ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365].

            המבקשות עתרו כאמור להפעיל סמכות זו של בית משפט ולמחוק התובענה מפאת חוסר סמכות בינלאומית, תוך כדי קביעה כי הסמכות לדון בתובענה אינה מסורה לבית המשפט בישראל אלא לבית המשפט בתורכיה.

6.         לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בית המשפט הישראלי הוא בהחלט הפורום הנאות לדון בתובענה וזאת לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הרלבנטיים לטענה (מירב הזיקות, שיקולים ציבוריים וציפיות הצדדים) וכן נתתי דעתי לכך כי בבואי לשקול את השאלה אם יש לקיים את ההליך בבית משפט ישראלי או "שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר,יחליט כי אין הוא הפורום הנאות" רע"א 2705/97 הגבס א. סיני (1989) בע"מ נ. The Lockformer פ"ד נב (1), 109, 114).

7.         כאמור לעיל, בתביעת הנזיקין שלפני עתרו המשיבים לפצות את התובע בגין נזקים שנגרמו לו בעת ששהה עם בני משפחתו בחופשה במלון בתורכיה; התביעה הוגשה גם נגד המבקשות, סוכנות הנסיעות וחברת הביטוח שלה ונגד המלון.

8.                  ותחילה הכלל - מקום קרות העוולה הוא המקום בו תתברר התובענה; וכך לשון סעיף 3 לפקודת הנזיקין "...כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה", משמע - חלות הפקודה היא טריטוריאלית, וכשהעוולה הנזיקית בוצעה בישראל יהיה זה בית המשפט הישראלי שידון בתובענה בהתאם לדין הישראלי. בעניננו לכאורה בוצעה העוולה מחוץ לגבולות ישראל, ומכאן לשאלת הפורום הנאות וכן מה הדין החל.

9.                  סעיף 3 לפקודת הנזיקין זכה לפרשנות רחבה בפסיקה. כך למשל בעניין ע"א 750/75 קלאוזנר נ. ברקוביץ, פ"ד לז(4) 449 (1983) וכך בעניין ע"א 702/87 מדינת ישראל נ. ג'ון כהן,פ"ד מח(2),  [8.5.94], בהם נקבע בין היתר כי שאלת בחירת הדין ומקום השיפוט הן "שאלות מהסוג האמור מתעוררות בעיקר כאשר מתבררת בישראל תובענה בגין עוולה שבוצעה בחו"ל, שלעניינה קיימת בשנים האחרונות תחרות בין תיאוריות משפטיות שונות, החל בתיאוריות הדוגלות בדין הפורום ובדין מקום העוולה וכלה בתיאוריות הדוגלות ב"דין הראוי" (proper law) של העוולה ובאימוץ הדין בעל הזיקה האמיצה ביותר לעוולה; ועוד הבחינו הפרשנים בין הוראות דין דיוניות ומהותיות... אין ספק בדבר שקשה לקבוע כיום קני מידה העולים מהפסיקה, המגבשים מבחן ברור שאפשר לראותו כקו מנחה, ואפילו בפרשת [21] chaplin שבאנגליה מבוססות הלכות רוב השופטים במידה רבה על הצבת סייגים לעקרונות יסוד, המתייחסים לנסיבות המקרה, ולא על דוקטרינות משפטיות יציבות וברורות... גם סקירת האסמכתאות האמריקניות המודרניות מגלה אזלת יד להגיע להערכה אחידה של ההלכות המחייבות בדיני ארצות-הברית... המבוכה בעניין זה כה רבה עד שהמחבר ... רואה את שימושם של בתי המשפט בדוקטרינות בעניין זה רק כאמתלה וכ"תכסיס" המיועדים להגיע לתוצאה הצודקת ביותר בנסיבות העניין;..." (שם, עמ' 726).